מטרת המאמר אינה פוליטית. אלא להאיר את דמותו של ראש הממשלה, ולעזור לכם להכיר את אופיו. גם לספר על הצפוי לו. תפקידי אינו להחניף או לבקר, ובטח לא להחליט מי האדם המתאים ביותר לנהל את המדינה. אלא לספר לכם מה רואים בכוכבים לגבי הדמות, לתת לכם זווית מנקודה אחרת, שאולי תעזור לכם לגבש את עמדתם בעצמכם.
אישיות
בן מזל מאזניים, כפי שהיו רוב ראשי-ממשלות ישראל. טיפוס של היגיון. שוקל כל דבר בעד ונגד לפי סטנדרטים של היגיון קר, ולא נותן לרגש להשפיע. שם את הבעד והנגד בטבלה, ושוקל בכובד-ראש. מצד שני זה נותן הססנות, קושי לקבל החלטה ולהכריע. אבל הדרך להחלטה מאד שקולה והגיונית. יש חשש גדול לטעות, וחשש עצום לאבד איזון. מתוך כך שקילה חוזרת, ושימוש בבלוני ניסוי. זה לְדָבר על בחירות ולבדוק את התגובה, להדליף על אפשרות חסינות לראש-ממשלה נגד העמדה לדין בזמן כהונתו, ולראות מה הפידבק הציבורי-תקשורתי. זה לוודא שדברים נשארים מאוזנים, ורק אז להמשיך לעשותם.
לכן כשקיבל פידבק שלילי מהציבור על ההסכם שחתם עם האו"ם לגבי המהגרים האפריקאים, הודיע על ביטולו תוך שעתיים. כשהתרחש מקרה אלאור אזריה אמר, ציטוט: "מה שהתרחש בחברון אינו מייצג את ערכי צה"ל. צה"ל מצפה מחייליו לנהוג בקור רוח בהתאם להוראות הפתיחה באש". כשהתבררה דעת-הקהל, תמך באזריה. מצד שני זה כלי שמסייע לו המון בדיפלומטיה. כך ירגיע את ממשלת פולין לגבי אמירה שלו על השתתפותם בשואה. נתניהו בודק את השטח ומגיב בהתאם, מוודא איך כדאי לפעול בכל נקודה, מה יאזן את התמונה.
המטרה של נתניהו היא לאזן ולפשר. להביא להרמוניה בלי להרגיז אף-אחד יותר מדי. זה משאיר את ישראל יחסית "מתחת לרדאר", מבלי לקומם נגדה מדינות ומנהיגים. כך הוא מביא יחסים דיפלומטיים עם עוד מדינות, מרדים התנגדות מדינות ערב, ואפילו את ארדואן (עד כמה שניתן). ואם צריך להתנצל על פרשת המרמרה, ולפצות בקצת כסף, זה מחיר הגיוני מבחינתו כדי להשיג שקט. גם את פוטין הוא דואג לא להרגיז.
אם כן נתניהו אלוף בדיפלומטיה והסכמים. אבל מתקשה להסתדר עם מצבי מתח. לכן נתניהו יעשה הכל כדי להימנע ממלחמות, וישאף לפתרונות דיפלומטיים. לכן אין זה פלא שבכל שנות כהונתו כראש-ממשלה, נכנס רק פעם אחת למצב לחימה, ב"צוק איתן", כשממש לא הייתה לו ברירה. וגם אז התמהמה ממושכות לפני שהחליט על כניסה קרקעית או טיפול במנהרות. נתניהו תופס אנשים מיליטנטים כחסרי היגיון ורגשיים, ונזהר מהם. הוא מכיר התנהגות כזאת מילדות, כיוון שאביו היה כזה. ולכן למד לסובב אותם, להרגיע את ה"משוגע" שמתרתח. אם זה לא עובד, נתניהו נבהל ומתקפל, אבל לרוב זה מצליח לו. בחוכמתו המניפולטיבית הוא משכנע את מי שמולו ש"יהיה בסדר". אם צריך, יאמר דבר שלא מתכוון אליו, או שלא מתכוון לבצעו. כך הוא אמר לנפתלי בנט שאין שום דיבורי שלום עם ממשל אובמה, ומצד שני הבטיח לאובמה הקפאת התנחלויות מלאה. שני הדברים לא היו ממש נכונים, אבל נתניהו הלך בין הטיפות ו"הנדס" את כולם. באותו האופן הבטיח לנכים תוספות כספיות שלא קיבלו. רק שיירגעו ה"משוגעים" ויעזבו את הצמתים.
לנתניהו ראש מניפולטיבי יצירתי מאד. בחוכמתו הרבה הוא מצליח לעבוד ולנצח את כולם. הבעיה נוצרת כשתופסים אותו, ומרגישים מרומים. כפי שהנכים מרגישים, וגם אובמה טען. אבל אז הוא יחזור לשולחן המשא-ומתן, ויגיע להסכם נוסף. יש לו כישרון לרכך, לפייס. ובנחמדות כריזמטית ממגנטת, למוסס את הכעס. כמובן, לא לעולם חוסן, ולא תמיד זה עובד. אבל הרבה כן.
ולמרות שיקול-הדעת, הצורך לאזן ולשמור על מצב הרמוני, נתניהו אינו מתנהל תמיד בזהירות. הוא פשוט סומך על עצמו שיידע להתגבר על כל מצב. יש לו המון אנרגיה, והוא באמת לא צריך לישון הרבה כמו שאיוב קרא אומר עליו. זה המון פעילות, ויש גם אידאלים מאד ברורים שמנחים אותו. נתניהו פטריוט. אבל ערכי הצדק שלו סובייקטיביים. הוא רואה בצדק הפרטי שלו, ובהיותו ציוני, זהות לצדק של ישראל, אליה הוא מחובר. הפעילות הרבה של נתניהו תהיה מכוונת למען טובתו האישית ולמען המדינה שלו. הוא לא באמת ידאג לפצועים סורים בגלל האידאל הגלובלי. תמיד יהיה אינטרס צר, שלו אישית, או למען המדינה. אבל ההתנהלות עם הצדק הפרטי, לא תמיד מבחינה בצדק או המצב הגלובלי, ואז יתכנו טעויות שנעשות מול האחר/העולם, או חוסר בקרה בפגיעה ביריב בשם הצדק הפרטי. מתוך אותה התכונה הוא נלחם בחוסר זהירות בתקשורת, ובזמנו בהפגנות האלימות נגד רבין. בעצם, הוא כל-כך עסוק בצדק מנקודת המבט הצרה, שאינו רואה את ההשלכות הרחבות. לאחרונה בשם אמונה אמיתית בצדקת דרכו, הוא נלחם ברשויות החוק, ועד ביועמ"ש מנדלבליט, כפי שסיפרתי לכם שיקרה עוד לפני למעלה משנה.
בניגוד לעודף הביטחון שלו ביכולתו לפתור בעיות, לנתניהו חוסר ביטחון חברתי (שהוא יודע להסתיר היטב). ולכן כאן תהיה דווקא עודף זהירות. לכן לא ייתן לאנשים כישרוניים לטפס גבוה בצמרת, ויעדיף סביבו בובות לא תמיד אינטליגנטיות, העיקר עושי דברו. לנתניהו תחושה בסיסית של מי שלא זוכה להערכה ולהכרה החברתית והציבורית המגיעות לו, ומתוכה הוא הופך נוקשה יותר בהגנה על זכויותיו כפי שהוא רואה אותן. הגנה והתעקשות על מה שמגיע לו לפי ראותו. לכן יתעקש על קבלת מתנות מחברים ובעלי-עניין, ו"יישכח" את הארנק במסעדה כפי שמספרים. נתניהו גם אוהב את החיים הטובים, ואוהב להרגיש חשוב ומכובד.
אבל כמאזניים נתניהו זקוק מאד להתייעץ, לשמוע ולשתף. הבעיה היא שהוא אינו סומך על איש מבחוץ כאמור, ולכן בני המשפחה הם כתובת עיקרית להתייעצויות, ומאד משפיעים עליו. נתניהו למד שרק הם לא יאכזבו אותו. וזה חזק במיוחד בתקופה הנוכחית בחייו, בעיקר על רקע ריבוי עדי המדינה שהיו פעם חברים שלו. למשפחה השפעה הולכת וגוברת עליו, והוא מאד קשור באשתו וילדיו.
ומה בעתידו?
נתניהו נמצא בתקופה הקשה ביותר בחייו. והקשיים ילכו ויצאו החוצה במהלך כל השנים הקרובות. ספטמבר 2019 הוא תחנה חשובה בענייניו המשפטיים. בסופו של דבר יוגש כתב אישום, ונתניהו לא ייצא מהסיפור בקלות. אם יעשה בחכמה, יחתום על הסדר טיעון, אבל זאת תהיה סוף דרכו הפוליטית. אחרי חקירתו האחרונה (ה-12) אמר שלא רק שאין בשר, אין אפילו עצם. הוא עומד להתמודד עם הרבה בשר, והאישומים יכרסמו בו עד העצם. האביב שלפניו קשה רגשית, ובסוף הקשיים ישפיעו גם על חיי משפחתו, ויתכן בריאותו. זה מכבש שגם טיפוס חזק כמו נתניהו, לא יכול לו. למרות שכרגע הוא נראה על גג העולם, נגלה שההיפך הוא הנכון. אין דרך נוחה לומר זאת, אך בסוף התהליך הארוך הזה, המכבש הזה מרסק אותו.
