מטרת המאמר אינה פוליטית. אלא להאיר את דמותו של בצלאל סמוטריץ', ולעזור לכם להכיר את אופיו. גם לספר על הצפוי לו. תפקידי אינו להחניף או לבקר, ובטח לא להחליט מי מתאים לנהל את המדינה. אלא לספר לכם מה רואים בכוכבים לגבי הדמות, לתת לכם זווית מנקודה אחרת, שאולי תעזור לכם לגבש עמדתם בעצמכם.
אישיות
יו"ר האיחוד הלאומי, שהתאחדה עם הבית היהודי לריצה משותפת לבחירות. סמוטריץ' יוצב במקום השני ברשימת איחוד מפלגות הימין, אך זכאי לתיק הבכיר במקרה כניסה לממשלה (בתחתית העמוד תמצאו פסקה על ראש הרשימה, יו"ר הבית היהודי, הרב רפי פרץ). המפלגה מצהירה כי תדרוש את תיק החינוך מנתניהו. בצלאל איש נעים, עדין, ורגיש מאד. אבל מתחת לזה נמצא הרבה אגו, כיאה לפוליטיקאים. בצלאל רואה עצמו שליח ציבור, ושליח האל. הוא מעוניין לשרת ולתרום, מתוך אידאלים גבוהים מאד ואמונה דתית חזקה. אבל מצפה לקבל בתמורה המון אהבה. פחות חשוב לו הכוח לשם שליטה, ויותר חשוב לו הכרה והערכה, וזה כמעט רגש רומנטי שיש לו לגבי התפקיד ויחסיו עם הקהל. סמוטריץ' הוא איש חלומות גדולים. זהו חזון על ישראל הגדולה כבימי קדם, והאמינו לו כשדיבר על ירושלים שתגיע עד דמשק. וזהו חזון על חיים ערכיים אוטופיים של עם ישראל, והוא שואף לישראל יהודית מאוחדת לפי דרך התורה. החלום אצלו ממשי, ואי מימושו הוא אומללות שהוא חש כל יום מחדש.
אבל בתוך תוכו הוא יודע שזה בלתי אפשרי ולא יקרה. סמוטריץ' אדם פסימי, חשדן, ובסוף יש גם צד מאד מציאותי. רק שהכמיהה הרומנטית, והאגדה המשיחית שבלבו, חזקים ממנו, והוא אינו מוכן להפסיק להילחם על החלום. מחד מבין שזה לא ריאלי, מאידך לא יכול לשחרר. זה פרפקציוניזם לחלום, כי כל פשרה על פחות מהאוטופיה האידילית, היא איבוד משמעות החיים והדרך. וזה גורר פנאטיות, אפילו במחיר שצריך לשלם, ותחושה תמידית של אכזבה ועצב. לכן, למרות הפסדים צפויים, והבנה שלא ילך, אסור מבחינתו לוותר על התקווה. כמאמר הפתגם: "התקווה מתה אחרונה". בעצם, אין לו מה להפסיד, אם הפסיד את התקווה.
חשיבתו של סמוטריץ' מורכבת מאד, טריקית, ערמומית, יצירתית, חשדנית, ואינטואיטיבית מאד. לכן קשה לו להסביר את עצמו, והוא חש לא מובן. באמת יש במוחו המון מרכיבים וצבעים, שמילים לא ידעו להביע. סמוטריץ' לא ברור אפילו לעצמו, ולא תמיד יודע מה לחשוב. לכן זה מגביר חרדות, מהן הוא סובל מאד. ודווקא על רקע זה, האמונה הערכית והדתית, והאידאולוגיה הפוליטית שלו, הן המקום הבטוח, כי הוא ברור מספיק, ומהווה מצפן אולטימטיבי וטוטלי. כשיש הרבה בלגן בראש בחיי השגרה, האידאולוגיה הגבוהה נראית שלמה וקדושה, והיא חוף מבטחים, ועוגן להיאחז בו.
ומה בעתידו?
בצלאל סמוטריץ' ינחת מחלומו הגבוה למציאות עגומה אחרי הבחירות. מכאן הוא ממשיך לאחת השנים הקשות בחייו. מה שייעשה אותו יותר קיצוני מבעבר, פנאט שנלחם עוד יותר בעוצמה, ולא תמיד בדרך המקובלת. התנהלות לא נכונה תוביל אותו לשנים ארוכות בהן הוא מבצע טעויות שיגררו מחירים אישיים שהוא ייאלץ לשלם.
רפי פרץ
בהסכם עם סמוטריץ' קיבל את המקום הראשון, אך יהיה שני בבחירת תיק בממשלה. טיפוס מאד חזק. בולדוזר אמיתי וכוחני מאד. גב חזק שיכול להכיל הרבה סבל ומעמסה, ואינו נכנע לעולם, גם כשקרב אבוד. לפרץ אידאולוגיה חסרת פשרות, והוא יילחם עליה ללא רחם. בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים". אבל רפי פרץ אדם מציאותי מאד, ולא מדובר בערכים אוטופיים רומנטיים כמו של סמוטריץ'. מדובר באיש קשוח, שמאמין בדרך מעשית נוקשה ממנה אין לזוז. אותה יישם בכל דרך, במניפולציה או התשה, ובמעט מאד רגישות. הוא לא באמת נכנע לדבר הרבנים שמאליו, הוא יימצא את הדרך לעשות מה שהוא חושב, והוא יימצא! אפילו אם הוא לא מנפנף בזה, בסוף הוא לא שואל אף-אחד. פרץ גם בטוח שהוא יודע הכי טוב מכולם, והכי חכם. אין לו שום תהיות בראש כמו לסמוטריץ'. למעשה, כמעט מכל בחינה, פרץ וסמוטריץ' הם כמו שמן ומים. אין להם שום בסיס משותף. ולכן החיבור בסופו של דבר לא יוכל להחזיק.
ומה בעתידו?
יהו הקשיים אשר יהו, לפרץ יכולת התמודדות טובה בהרבה משל סמוטריץ'. אבל קשיים לפניו. גם פרץ הולך לשנה קשה, בה הוא מתקשה להרגיע עצביו. מה שלא עוזר לקדם שיתופי-פעולה. גם אצלו רואים מתחים גדולים לאורך זמן רב.
