המאמר שלפניכם פורסם בתאריך ה-16 לספטמבר 2017 בבלוג שלי בפייסבוק. קישור למקור תמצאו -כאן-. הרקע הוא תרגיל רוסי רחב היקף מול אוקראינה וההתבססות בסוריה.
מי האיש? ומה מניע אותו?
פוטין הוא אדם אקסטרה רציונלי, עד כדי שאינו מבין אנשים אמוציונליים. הוא מקבל החלטותיו על-סמך אינטלקט בלבד, ולא נדחף לבצע מהלכי אגו, כעס, או נקמה מהירים. וזה לא שאין בו נקמנות מסוימת, אך הוא שוקל היטב, לאט ומאוזן את כל השיקולים. ולעולם לא שולף, בניגוד מוחלט לטראמפ. לכן מתקשה להבין אותו, או את ארדואן שהזדרז להפיל לו מטוס. הוא פשוט לא מסוגל להבין מה הולך בראש של אדם אימפולסיבי, או אמוציונלי. פוטין גם לא מעריך את הרגש עצמו, ולא רק החלטות על-פיו.
פוטין מנהיג שקול מאד, זהיר, אך מסוגל להגיב או לנהוג באופן מאד קיצוני. וזה כשהוא מאמין שזה הדבר הנכון, אחרי ששקל היטב, ושם בטבלה של בעד ונגד את כל השיקולים הרבים. הוא רואה מטרה שהיא בעיניו מאד חשובה וצודקת, ואז הוא מקדש את השגתה. לכן יהיה מוכן לעשות דברים קיצוניים כדי להשיג אותה, גם אם בדרך מישהו נפגע באופן לא הכי צודק. “זה למטרה טובה” יאמר לעצמו. ואז אפשר לחסל מתנגדים, לאשר עינויים ועוד. ההיגיון אומר שזה למען אימא רוסיה, הצדק הגדול, המטרה הנעלה. הוא לא חש חמלה על הנפגעים שבדרך, ובאמת לא מאמין שהאדם הפרטי הוא החשוב, אלא טובת הקבוצה הגדולה, שזו רוסיה הענקית שהוא מוביל. שמעתי אותו מסביר מדוע הוא מתנגד להומוסקסואליות, “זה פוגע בילודה, ואנחנו צריכים ילדים” הוא הסביר. כאסטרולוג, מדהים אותי כל פעם מחדש להבין שהדברים הנאמרים ע”י מנהיגים הם באמת כפשוטם, מייצגים את אמונתם, אחרי שאני צולל לעומק מחשבתם. פוטין כנראה לא באמת חש שנאה עמוקה לגייז, הוא בכלל לא אדם של רגש עמוק. אבל רציונלית, הוא רואה בהם באמת פחות תורמים לקהילה, בגלל שזוגיות חד-מינית לא מייצרת ילדים. הצרכים האישיים וזכויות פרט אינם חשובים.
פוטין עובד נטו עם הראש, ללא הרבה שימוש בלב, ויש לו ראש ראש. יש המון גוונים בחשיבה שלו, היא לא סתם רציונלית. הראש שלו מאד פעיל ועמוס רעיונות, הוא בודק אותם לעומק. כל רעיון יצירתי שיש לו (ויש לו), הוא בודק את ההיתכנות הפרקטית שלו, ואת ההשלכות האפשריות. פוטין מניפולטיבי, מתוחכם, וחושב מחוץ לקופסא. החשיבה תזזית וכל הזמן המוח עובד, ממציא פתרונות. כשהוא מחליט כבר לפעול, אחרי ששקל היטב, הוא עושה זאת בעוצמה מתפרצת, בגדול, בדורסנות. בזמן התכנון, הוא בודק פרט פרט, אך כשמגיע לביצוע, רץ קדימה בלי להתרגש מכל סטייה קטנה או עניין שולי. כך יש להניח ששקל היטב לפני שהתערב בסוריה, דרש לשמוע הערכות מדויקות של הרוגים, מחיר כלכלי והשלכות בזירה הפוליטית. אך אחרי שהחליט, לא מתייחס יותר לכל פרט קטן, בין אם צריך להוסיף עוד כסף, או שיש יותר הרוגים או כל סטייה אחרת. פוטין לא ישנה תוכנית אחרי שהחלה, והוא יישאף ליישומה בקיצוניות ובדבקות. לא תהיה שקילה נוספת ללא שינוי מהותי ביותר במצב.
פוטין מעולם לא ליקק דבש. דרכו אינה קלה. אך דווקא זה הפך אותו ליותר נוקשה. הוא מבין שאינו יכול להסתמך על המזל, ושצריך להפעיל הרבה כוח. הכלי שלו הוא הראש, אך הכוח הוא אמצעי, והוא מפעיל אותו ללא התלבטות למען השגת המטרה הרציונלית, לא מתוך אגו אישי. כמובן שיש לו גם אגו, לכולנו יש, אך יחסית לדימוי שלו, ולמצופה ממנהיגים חזקים, יש לו מעט, הרבה פחות משל ארדואן למשל.
ומה בעתידו?
בחוויה האישית שלו, פוטין חש בתקופה הנוכחית שהוא מתמודד עם כוחות מאד גדולים, בעיות עצומות שמסובכות וגדולות אפילו עליו. הוא אינו מרגיש שהוא מנהיג חזק כל יכול, להיפך, וזה רק עושה אותו יותר נוקשה וקיצוני. ההתמודדות שלו טובה, עם רציונל מעשי, איפוק ושליטה עצמית. ואלה מביאים הצלחות בחודשים הקרובים, לא הצלחות קלות, אלא כאלו המושגות תוך מאמצים ומחירים, אבל כאלה שממקמות את רוסיה גבוה, וזו אימפריה מתחזקת. ונראה אותו מדגים לנו זאת הלכה למעשה במיוחד החל מה-11 לנובמבר ועד ה-19 לדצמבר 2017.
אך למרות שפעל עם הרבה מחשבה ושכל, שיקול קונקרטי צופה פני עתיד, ההצלחות וההתגברות הרוסית (או הפנימית שלו בזירה המקומית), מקימים התנגדות, ומכאן פוטין נסער. אלו מובילים ל-2018 לא מוצלחת מבחינתו, כשהוא מגלה שהכוחות מולם הוא עומד באמת גדולים ממנו, ועל-אף שפעל בשיקול-דעת, הוא אינו מצליח. יש להניח שאחת הבעיות שלו היא חוסר ההבנה להתנהגות הרגשית, אותה הוא מתקשה לצפות, ומופתע מהתנהגות לא רציונלית של אחרים. אפשר שהוא נתקל גם בהתקוממות עממית נגדו בתוך רוסיה. אחרי שיסיים 2018 לא טובה, יתמודד עם שנה קשה נוספת, שתביא אותו ל-2020 איש הרבה פחות חשוב (אם בכלל יאחז עוד בתפקידו). מכאן שכוחו של פוטין ילך וייחלש, ועל-אף שייראה לנו מתחזק בחודשים הקרובים. דעו, זה מאד זמני.
