מטרת המאמר אינה פוליטית. אלא להאיר את דמותו של יו"ר העבודה-גשר עמיר פרץ, ולעזור לכם להכיר את אופיו. גם לספר על הצפוי לו. תפקידי אינו להחניף או לבקר, ובטח לא להחליט מי האדם המתאים ביותר לנהל את המדינה. אלא לספר לכם מה רואים בכוכבים לגבי הדמות, לתת לכם זווית מנקודה אחרת, שאולי תעזור לכם לגבש עמדתם בעצמכם.
הערה: המאמרים על ראשי המפלגות השונים נכתבו לפני הבחירות של ה-9 באפריל. מאמר זה על עמיר פרץ מתווסף עקב היבחרו לראשות העבודה-גשר, ונכתב לקראת הבחירות של ה-17 בספטמבר.
אישיות
עמיר חולם על ישראל יפה יותר, על עולם אוטופי בלי בעיות. הוא באמת מאמין גדול בשוויון. לכן עמדות סוציאליסטיות ביחס לכלכלה, הוא אינו מתרשם מסיפור ההצלחה הקפיטליסטי האמריקאי. בשבילו, אין ערך בחברת מיליארדים ענקית כמו אמזון, אם העובדים שלה מנוצלים, חיים ממינימום, וסופרים להם כמה זמן היו בשירותים. והוא באמת מאמין שאפשר אחרת, שמודל רך וחברתי יותר יהיה לא פחות כלכלי. עמיר מאמין בבני-אדם. הוא אופטימי ורך מיסודו. מי שעובד תחתיו וודאי יעיד כי עמיר אינו נוקשה, נותן אמון, ומאמין שכך יקבל יותר בחזרה. מנהיג בשיטת "תן לאנשים והם ייתנו לך כפליים חזרה". מכאן גם העמדה המדינית שלו. מבחינתו, הערבים קורצו בדיוק מאותו החומר. לכן, גישה רכה ונעימה כלפי הפלסטינים, תיצור אפקט חיובי. מאמין שצריך לתת להם, ככה שלא ירצו להפסיד את מה שכבר השיגו. השנאה והכעס הם תולדה של מצב קשה ותנאים ירודים. עמיר פרץ מאמין בשיפור התנאים עבור כולם, ולתפיסתו זה מתחיל מעגל חיובי יותר. באופטימיות רבה הוא מאמין שגם כשמעגל האיבה בשיאו, ניתן לבנות מעגל של שלום. ויש לו המון סבלנות ויכולת הכלה. עמיר רץ למרחקים ארוכים.
אבל אל תפרשו את האופטימיות שלו כתמימות. האיש לא סתם שרד במפלגת העבודה, וזכה שוב להנהיג אותה. הוא היו"ר הראשון מזה זמן שמצליח לשחזר הצלחה, ולהיבחר שוב. הוא לא עושה הרבה רעש, אבל כבר עמד בראש ההסתדרות, היה שר הביטחון, והשפיע הרבה יותר ממה שמוחצן לנו. הגישה שלו היא של אחד העם. עמיר מאד זקוק לאהבה והערכה ציבוריים, אך הוא משיג זאת בדרך השקטה וההרמונית. אל תטעו, זה לא שאין לו אגו גבוה ופגיע, הוא פשוט ממשמע אותו. הדרך שלו היא בטוב, אבל לא בתמימות. עמיר מאד ערמומי, ויודע לקרוא היטב את מי שמולו. אינטואיציות חזקות מספרות לו מה נכון, ומכאן גם חוש עיתוי טוב. בלי הרבה רעש, כשר ביטחון עמיר פרץ החליט על פרויקט "כיפת ברזל" בניגוד לדעת המומחים ומערכת הביטחון. הוא הריח את הפוטנציאל באינטואיציה, יותר משהיה זה ניתוח רציונלי. אבל השקט הזה שלו מאפשר לו גם להערים והרדים את כולם, ולפעול מניפולטיבית בלי שירגישו. ללא מלחמות חזיתיות מרות, עמיר משיג את מטרותיו, ומגיע גבוה משהערכנו. כמה רעש עשו איציק שמולי וסתיו שפיר בקמפיין לראשות העבודה, ועמיר פרץ לקח אותם בסיבוב. ולא סתם, בסיבוב ראשון. הוא משדר לסביבה "אני לא מזיק", אנדרדוג, סבא חביב. אבל אז קוטף את הבכורה, ודואג לא להתפאר בה מדי. הוא זוכר שמחר יש עוד יום, והוא הרי רץ למרחקים ארוכים. כך הוא שורד אינספור גלגולים פוליטיים.
לעמיר פרץ יש אנרגיות מטורפות, והוא לעולם אינו נסוג (גם אם עשה קולות שכן, אל תאמינו). לאשתו ומשפחתו הוא קשור בחבל הטבור. עמיר אדם שרגשותיו חזקים מאד. אבל הוא אינו קשור בעבר. עמיר מסתכל קדימה אל העתיד, רוצה לשנות ולפתח, ולא עושה חשבונות של מה שהיה. לכן יאמץ רעיונות חדשניים, ויבצע מהלכים אמיצים.
ומה בעתידו?
עמיר עומד לגלות שהדרך עליה הימר, לא מניבה את התוצאה הרצויה. תוצאות הבחירות אינן נוחות לו, אך הוא אינו נותן לדברים להתמסמס. עמיר מחזיק את המפלגה, ומנהל תהליך אחראי לתפיסתו. אבל זה רק התנהלות פרקטית של מי שלעולם לא מתייאש, ולא נותן לדברים להידרדר לתהום. עמיר עושה את הדבר הנכון מבחינתו בתוך סיטואציה לא מלבבת, שלא יכולה להביא שום דבר "נכון". וזה למרות התנהלות שקולה ופרגמטית. סביב דצמבר או ינואר עמיר מצוי בשיא הקושי, ולכן במרוצת הזמן יגיע למבוי סתום, וירד ממרכז הבמה.
