מטרת המאמר אינה פוליטית. אלא להאיר את דמותו של משה פייגלין, ולעזור לכם להכיר את אופיו. גם לספר על הצפוי לו. תפקידי אינו להחניף או לבקר, ובטח לא להחליט מי האדם המתאים ביותר לנהל את המדינה. אלא לספר לכם מה רואים בכוכבים לגבי הדמות, לתת לכם זווית מנקודה אחרת, שאולי תעזור לכם לגבש עמדתם בעצמכם.
אישיות
עוד לפני שהסקרים הראו זאת, סיפרתי לכם על התופעה שנקראת משה פייגלין. בתחזית הבחירות המובאת כאן, הבטחתי עוד ב-9 במרץ שמפלגת זהות עוברת את אחוז החסימה, ואולי אף תפתיע מעבר לכך. היום ברור לכולם שפייגלין כאן כדי להישאר גם אחרי הבחירות. אבל מי האיש הזה שנראה לנו כחידה? אנסה להשיב:
דעותיו מהפכניות וקיצוניות בכל תחום וקנה-מידה, אבל הן אינן נובעות מתוך צורך מרדני לבעוט ולהתנגח. להיפך, פייגלין מאד זקוק לאהבת הקהל והערכתו. הוא מצפה שבזכות דעותיו בהן הוא בטוח, הוא יזכה להכרה לה הוא ראוי. פייגלין מרגיש עצמו חכם, כמי שממציא את הגלגל. הוא רוצה להבריק ברעיון שאיש טרם הגה, ולזכות בכל התהילה. זה לא שיש אצלו עודף ביטחון עצמי, אבל יש כאן אישיות שמכוונת כל חייה להשיג את ההכרה ביכולותיו, שתיתן את הביטחון העצמי. הכלי להשיג זאת הוא דרך השכל. פייגלין קורץ מהחומר של מנהיגים, והוא חש עצמו מורם מהעם. לכן הוא נתפס בדעותיו בלהט, כמה שנותן לו את המעמד הזה. פייגלין לא יקשיב לאיש, ולא יחשיב איש. הוא יודע להיות מאד נחמד לזולת, אך זה כדי להשיג אמפתיה בחזרה. פייגלין לא מתעניין באמת בעמדת הזולת, או חש שיש למישהו משהו לתרום לו. במובן מסוים הוא רואה את עצמו כמנהיג משיחי.
לכן מי שקורא לו "פייקלין" טועה. פייגלין איש מאד אמיתי, שאומר בדיוק מה שהוא חושב. הוא פשוט חושב דברים לא שגרתיים, שנראים לנו כמו מסר מבלבל. אבל הוא מאד בטוח בהם, ודווקא רוצה להשמיע אותם, לכן כתב ספר עב כרס. צריך רק להקשיב לו. זה שנושא הלגליזציה של סמים קלים הפך מרכזי, אולי גרם לו לרכב על זה, כמי שיודע גם לנצל הזדמנויות. זה לא הנושא המרכזי שמעניין אותו, אבל זוהי עדיין דעתו האמתית. ציבור קל-דעת שנתפס לזה ולא מתעניין בדעותיו האחרות, אינו אחריותו של פייגלין. כי בכל הזדמנות שיישאל, יביע את עמדותיו הימין קיצוניות ולא יתחבא. הוא ממש לא מתבייש, וישמח לקבל המון זמן מסך כדי להשמיע את חוכמתו לגבי סיפוח יהודה, שומרון ועזה, העברת הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון לתוך העיר העתיקה, בניית המקדש, ואיסור על מצעדי גאווה להט"בים. לא פייגלין מסתתר, אולי חלק מהציבור שפחות מתעניין בשאר דעותיו הוא המסתתר. אבל רוב הציבור שלו באמת הולך איתו גם בשאר הנושאים. פייגלין לא באמת גונב הרבה קולות למרצ.
חשיבתו רחבה ומרחיבה. הוא מנסה לאזן בין חזון למציאות, אבל לא מצליח להפגיש בין שני החלקים הללו שמאד מפותחים אצלו. יש לו יכולת לאהוב בעוצמה רבה, ונראה שהוא חש אהבה כמעט רומנטית לרעיונות שלו. מדובר באיש פעיל מאד, שיודע להפעיל גם טריקים כדי להשיג את שלו. מי שיידע לתת לו כבוד והערכה, יוכל לשתף עמו פעולה. אך פייגלין תמיד יישאף לגבוה ביותר. והוא מאמין שיגיע לראשות הממשלה. לא פחות.
ומה בעתידו?
אחרי ערב בחירות, פייגלין מגלה שהעבודה אינה פשוטה. אבל זה דוחף אותו להתעקש יותר במיוחד סביב הקיץ והסתיו. אבל נראה שהוא זוכה למעט שיתוף-פעולה. זה מוביל אותו ב-2020 לעשות המון רעש, ומוציא ממנו צד מרדני ומתנגח אליו כלל לא התכוון. אנחנו נשמע את פייגלין רבות, אבל עם מעט הישגים, או הישגים שיושגו בהמון המון מאמץ. הרבה מלחמות לא יעילות יאפיינו בעיקר את 2020-1.
